שיטאית נ' גל טל גל בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

1.בפניי בקשת המבקשת (הנתבעת 1) לחייב את המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אם וככל שתידחה התביעה כנגדה.

טיעוני הצדדים

2. לטענת המבקשת, ביום 6.2.14 ניתן לזכותה פסק דין ביק תא"מ 42657-02-12 כנגד המשיבה, במסגרתו חויבה המשיבה לשלם לה סך של 16,317₪, סכום שלא שולם על ידה. עוד טענה המבקשת, כי המשיבה הינה פושטת רגל, ולפיכך, ממילא "אין לה מה להפסיד" מניהול התביעה כנגדה. המבקשת אף ציינה בבקשתה, כי המשיבה אינה מתייצבת לדיונים וכי בא כוחה הודיע כי היא אינה משתפת פעולה ממנו. לבסוף, טענה המבקשת, כי סיכויי התביעה קלושים.

3. בהחלטה מיום 7.3.13, נתבקשה תגובת המשיבה לבקשה, עד ליום 31.3.13. בהחלטה מאוחרת יותר הוארך המועד להגשת התגובה עד ליום 10.4.13. משלא הוגשה תגובת המשיבה לבקשה, הוגשה, ביום 17.2.14, בקשה חוזרת על ידי המבקשת להפקדת ערובה. בהחלטה מיום 17.2.14, נתבקשה פעם נוספת תגובת המשיבה לבקשה להפקדת ערובה, עד ליום 3.3.14. משלא נמסרה תגובת המשיבה אף עד למועד זה, ניתנה החלטה נוספת, ביום 23.3.14, במסגרתה ניתנה למשיבה הזדמנות נוספת למסור תגובתה לבקשה, עד ליום 31.3.14.

חרף האמור לעיל, המשיבה לא מסרה תגובתה לבקשה עד למועד כתיבת שורות אלה.

בנסיבות אלה, ניתנת החלטה בהיעדר תגובתה.

דיו והכרעה

4. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1983, (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 [דב"ע (ארצי) נד/189–9 דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

5. בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

6.המקרה שפניי, נופל לטעמי, לאחד המקרים החריגים, בהם יש להטיל ערובה על המשיבה. עיון בנספחים לבקשה, מעלה כי המשיבה, אכן חויבה בפסיקת בית משפט השלום ברמלה, בתיק תא"מ 42657-02-12, בתשלום בסך של כ 16,000 ₪ לטובת המבקשת. בהתאם לנטען בבקשה, המשיבה לא מילאה אחר החיוב שהושת עליה במסגרת פסק הדין. כמו כן, המבקשת לא הגישה תגובתה לבקשה להטלת ערובה, על אף שניתנו לה הזדמנויות רבות לעשות כן. צירופן של עובדות אלה, מעלה חשש כי המבקשת מזלזלת בהליכי בית המשפט, וכי לא תמלא אחר חיוב שיושת עליה אף במסגרת הליך זה, ככל שיושת.

7.באשר לטענה כי המשיבה פושטת רגל, ייאמר, כי המשיבה הודיעה לבית הדין כי ביום 30.1.13 ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי בתיק פש"ר 49768-10-10 במסגרתה אושר למשיבה להמשיך בהליכים כנגד המבקשת בהליך זה.

8.בנסיבות אלה, סבורני כי יש לקבל את הבקשה. עם זאת, בשים לב לעילת התביעה ולרכיביה, מצאתי לנכון להעמיד את סכום הערובה על סך של 1,500 ₪ בלבד.

9.סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

הנני מחייבת את המשיבה בהפקדת ערובה בסך 1,500 ₪ אשר יופקדו במזומן בקופת בית הדין תוך 30 ימים מהיום. ככל שלא יופקד הסכום הנ"ל, תימחק התביעה.

המזכירות תעקוב אחר הפקדת הערובה על-ידי התובעת.

10. במכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ד, (02 אפריל 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

עצם היותו של בעל דין תושב זר, אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו בהפקדת ערובה. במקרה שכזה, יש לברר תחילה האם העובד הזר נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג וככל שנמצא כי כך הדבר - יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל; במידה ואין הוא נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג– יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: